<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ע"ו</h1>
<h2>דף נה:</h2>
חזרו לומר אין דורכין עם הנכרי בגת. ר"ת היה (מתיר) [מחמיר] שלא היה מניח כל כך יפה לגוי [שיגע] קודם המשכנה, פן יבא להמשיך. ושמא מכאן מדקדק דאמר אין דורכין עם הנכרי בגת משמע אפילו בגת פקוקה ומליאה. ואע"ג דלא גזרו היכא דציירי ליה לידיה אטו לא ציירי.
<h2>דף נז.</h2>
קטנים אינם יודעים בטיב ע"ז ומשמשיה, תלמוד שלנו [אינו] רוצה לחלק בין לוקח עבדים מן הגוי לגוי עצמו, אבל הירושלמי מחלק להדיא. והכי איתא התם [ה"ח], שמעון בר חייא הוה יתיב ומתני לחייא בר רב, גוי מאימת עושה [יין נסך] א"ל כשיודע בטיב ע"ז שלו, אפיק רב רישא מן כילתא א"ל הדא איתמר בלוקח עבד מן הגוים אבל גוי עצמו בן יומו עושה יין נסך. בעבדים עד שתשקע ע"ז מפיהם. ואמר רבי דוקא עבדים בעינן עד שתשקע ע"ז מפיהם, לפי שמלו אותם בעל כרחם כדאמר ביבמות פרק החולץ [מ"ח ע"א], עבד איש אתה מל בעל כרחו. אבל שאר גוים שמרצונם (כאלו) [מלו] הרי הם כישראלים גמורים. דין. להתיר מגע עבדים שמלו ועבדי טבילה. דלא בעינן שקוע שם ע"ז כרבי יהושע בן לוי. בארץ אשכנז אין נזהרים על מגע עבדים שלוקחים מן הגוים, דשרי מיד אחר שמלו וטבלו ואין ממתינין י"ב חודש. וכשר מנהגם לפי דברי ר"ת. כרב ולא כרבי יהושע בן לוי.
